🎧 לצפייה בשיעור המקורי ביוטיוב: לחצו כאן
יש דברים שבורא עולם מבקש מאיתנו להודות עליהם במפורש? אם נחפש בחמישה חומשי תורה כמעט לא נמצא ציווי כזה. כן נמצא ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה״ (דברים ח, י), ולכן מברכים ברכת המזון ו״על הארץ״ בכל פעם שאוכלים. אבל דבר אחד נוסף, אומר השיעור, בורא עולם מקפיד עליו מאוד כשלא מודים עליו.
השיעור עוסק בשאלה: מה הקדוש ברוך הוא כעס עליו באדם הראשון, ואיך אפשר לתקן זאת היום.
אחרי החטא ה׳ פונה לאישה ומבהיר מה העונש. אבל כשהוא פונה לאדם הראשון הוא פותח בהקדמה: ״כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ״ (בראשית ג, יז), ורק אחר כך בא העונש. למה צריך את ההקדמה? אכילה מעץ הדעת היא החטא, ולכאורה זה מספיק.
הרב גמליאל רבינוביץ׳ מסביר שהדבר שה׳ הקפיד עליו במיוחד לא היה עצם האכילה. אדם הראשון טען: ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל״ (בראשית ג, יב). הוא האשים את מתנת האישה. הקדוש ברוך הוא משיב לו: מה שנתתי לך היה טוב, ולא היית מוכרח לשמוע לה. אתה זה ששמעת. התלונה על המתנה היא כפיית טובה, והיא שכעסה אותו יותר.
מיד אחרי העונש כתוב ״וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי״ (בראשית ג, כ). הפסוק נראה לא במקומו. הרב רבינוביץ׳ מסביר שזה תיקון: אדם הראשון הבין עד כמה טעה, והחליט במקום להסתכל על החלק הרע לחפש על מה כן להודות.
בכל פעם שהוא יקרא לה ״חוה״ הוא יזכור שבזכותה יש חיים. היא מביאה ילדים לעולם, היא מגדלת אותם, היא משמחת אותם, והיא נותנת חיות לכל הבית.
מיד אחר כך כתוב: ״וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם״ (בראשית ג, כא). רבנו בחיי מדגיש כאן את אהבת ה׳: ה׳ בעצמו הלביש אותם, כדי להראות את אהבתו וחמלתו על בריותיו, שאף על פי שחטאו לא התרחק מהם והוא בעצמו טרח בתיקונם.
מדרש מביא שהיו אלה כתנות ״אור״, בגדי כהונה, שבהם הקריבו הבכורות. אדם הראשון היה בכורו של עולם, וה׳ הלביש אותו ואת אשתו בבגדים שמעידים על אהבה וקרבה. הכל בזכות המעבר מהסתכלות על מה שחסר אל הודיה על מה שניתן.
הגמרא (בבא מציעא נט ע״א) אומרת בשם רבה: ״הוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְּרוּ״, כבדו את נשיכם כדי שתתעשרו. הרב רבינוביץ׳ מבאר: מי שמתבונן כל יום, בדרך הביתה, כמה נפלאה האישה שברא בורא עולם, ומודה על המתנה, מתקן את חטאו של אדם הראשון, ולכן הוא לא נענש כפי שנענש אדם הראשון. הוא יזכה לעושר, להערכה ולאהבת בורא עולם.
ולפי השיעור, אין דבר שמכעיס את בורא עולם כמו אי הכרה במתנה הזו.
אדם הראשון היה בגן עדן, עם כל השפע הטוב. ובכל זאת נאמר ״לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ״ (בראשית ב, יח). בלי אישה, גן עדן לא שווה. לכן בברכות החתן והכלה מברכים ״שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם״. זה סימן שגם היום אפשר לזכות לשמחה מעין גן עדן.
התנאי: שהרעים אוהבים זה את זה, ושניהם מכירים שהכל מבורא עולם. ״טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד״ (קהלת ד, ט) - כשהם זוכרים שכל השפע בא מהאחד, מיחידו של עולם.
השיעור מציע תרגיל: לחפש כל יום על מה להודות, ולהתבונן. לאט לאט, בכל פעם שהאדם רואה את אשתו הוא ירגיש אהבה עצומה לבורא עולם שברא דבר נפלא כזה.
ולמי שעוד לא זכה: בתפילת שמונה עשרה שלוש הברכות הראשונות הן שבח ושלוש האחרונות הן הודאה. הודאה היא תודה על מה שנעשה לי, ושבח הוא הלל על הטוב שאינו קשור אליי. גם מי שעדיין לא זכה לבנות בית יכול לשבח את בורא עולם על הבריאה, ללמוד את ביאור שבע הברכות ולהתבונן בהן. על זה נאמר ״וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ״ (בראשית לב, יג): מי שמשבח, ה׳ מיטיב עמו, ויזכה בעזרת ה׳ גם להודאה.
מי שמחפש כל יום על מה להודות בבית, מתקן את הטעות הראשונה של האדם, וזוכה בכותנות האור.